contact Clinic procedures links questions out for a stroll Just arrived tips home
Hebrew articles
english articles
lexicon
about Dr. Hofman
check-up
גרסת הדפסה

מאמר מעניין פורסם השבוע ב NEJM. . Volume 346:1165-1168.

המאמר סקר תופעה חדשה ברפואה ראשונית בארה''ב    

  ''רפואה ראשונית בתנאיי לוקסוס '' Luxury Primary Care”.

המאמר ניתח את התופעה וניסה לקבוע האם מדובר בחידוש שווקי סביר, או איום על ''גישה חופשית'' לשירותים רפואיים. אינני יכול להציג את כל פרטי הויכוח שהוצגו במאמר ואני ממליץ לכם לקרוא אותו במלואו:

 Luxury Primary Care — Market Innovation or Threat to Access?

 לא ברור מהמאמר מהו היקף התופעה אך מדובר בתופעה חדשה שהתפשטה בארצות הברית לאחרונה. באותן מרפאות שאימצו את השיטה, המטופלים משלמים תעריף שנתי וזוכים בתמורה לשירותים ברמה אחרת מהרופא המטפל. הרופא יכול להקדיש שעה שלמה למטופל, והמטופלים יכולים ליצור קשר עם הרופא 24 שעות ביממה – בכל ימות השבוע.

בשל שינוי צורת ההכנסות של המרפאה, הרופא אינו צריך עוד לראות כמה שיותר חולים ביום, ויכול לצמצם את נטל העבודה שלו על ידי צמצום ''גודל הפרקטיקה'' לכדי 200 – 300 מטופלים בלבד. 

 כמה זה עולה?  אין אחידות בין מרפאות הלוקסוס – התעריף השנתי נע בין 1000$ - 20000$ לשנה, אך רוב המרפאות גובות תשלום בצד הנמוך של הטווח.

''מרפאת ''דייר סנטר'' בסיאטל לדוגמא גובה 3000$ לשנה. כל רופא מספק שירותים ל 200 – 300 מטופלים ( לעומת 1200 – 1600 מטופלים במרפאות ראשוניות רגילות ) ההכנסה השנתית לרופא – כ 600000$ - גדולה מההכנסה במרפאה יעילה מאד עם 4000 ביקורים בשנה. התשלומים מחברות הביטוח מהווים תוספת בלבד – ולא את עיקר ההכנסה.

 עבור הרופאים, מודל של מרפאת הלוקסוס נשמע מצויין, ומזכיר לרבים את תנאי העבודה של העבר. פחות לחץ – של זמן ושל כסף, ואפשרות להקדיש יותר זמן לכל חולה. לרופאים המעונינים לעבור למודל כזה נותרה  רק בעיית ''המשכיות טיפול'' במטופלי העבר. ( אסור על פי החוק בארה''ב להפסיק טיפול בחולים קיימים ( מעניין לאן נעלם החוק הנ''ל כאשר חברות הביטוח משנות את רשימת הרופאים העובדים איתם מדי רבעון )).

 הצרכנים המעונינים בשירות זה הם אותם מטופלים המתוסכלים מהרמה הנוכחית של השירותים הרפואיים שמספקת להם מערכת הבריאות הנוכחית.

רופא ראשוני בארה''ב מקדיש רבע שעה לחולה מוכר, ו 25 דקות למטופל חדש. כדי להתקיים הוא צריך 4000 ביקורים בשנה, וצריך לראות כ 20 מטופלים ביום. סקרים מראים שהרופאים והמטופלים כאחד אינם שבעי רצון ממשך הזמן שמוקדש לביקור.

 המאמר מנתח את התופעה ממספר היבטים. האחד – האם חברות הביטוח יסכימו להסדר כזה. התשובה בינתיים , שהן בוחנות את התופעה. מצד אחד חברות הביטוח הבריאותי מקבלות שהמבוטח משלם תוספת לשירותים שרוכש, ולכן אין פה חידוש. בעבר רוב המרפאות בארה''ב דרשו תשלום ''השלמה'' מהמטופלים ( להשלים את הפער בין תשלום המבטח לבין תעריפי המרפאה (.

בשני העשורים האחרונים התופעה של ''תשלום השלמה'' מצטמצמת, בעיקר הודות להתנגדות של מדיקייר לאפשר לרופאים לגבות תשלום נוסף, אך עדיין לגבי רוב השירותים שהצרכן מקבל קיים נוהג של תשלום חלקי של חברת הביטוח, והשאר מכיס המבוטח.

 חשש אחד של חברות הביטוח ממרפאת הלוקסוס – בשל בסיס כלכלי שאינו תלוי בתשלומי חברת הביטוח הם יאבדו שליטה על הרופאים, וההוצאות על המטופלים במרפאות אלו יהיו גבוהים מאד.

 פן אחר של התופעה – הפן האתי. האם רופאים יכולים לשרת ''עשירים בלבד''.

בנושא זה ציין הכותב את הדוגמא של הורים השולחים את ילדיהם לבתי ספר פרטיים ולא מתלבטים אם צודק הדבר. בנוסף, מציין כותב המאמר  כי מראש רוב הרופאים בוחרים מקום עבודה ותנאי עבודה ללא חישוב של צדק חברתי, ולכן מתן שירות רפואי לבעלי יכולת לא שונה ממיקום המרפאה בשכונה מבוססת ובעלת אמצעים.

 לבסוף, הועלה במאמר החשש מפני ''מגבלת גישה'' לשירותים רפואיים לבעלי יכולת בלבד. במידה ורופאים רבים יעברו מטיפול באלפי חולים לטיפול במאות חולים – יווצר חסר באספקת שירותים. ויכוח כנגד – שהתופעה שולית ולא מהווה השפעה משמעותית על שירותי הרופאים בארה''ב לא תשנה את השאלה האתית.

 לסיכום – מאמר מעניין על תופעה לא מוכרת בארץ. האם מדובר בעוד ''שיגעון אמריקאי'' או שמא הגל הבא בחיקויי החברה הישראלית לאמריקה.